איך ילדים מגיבים לדיקור?

 

בתחילת דרכי המקצועית בטיפול בילדים השתמשתי בעיקר בדיקור עם מחטים.

עם הזמן שמתי לב שחלק מהילדים מפחדים מהמחטים ונרתעים מהטיפול ויש קושי גדול לטפל בהם. 

חיפשתי פתרון אחר...מצאתי אותו בשיטת "שונישין"- שיטת טיפול שפותחה ביפן כאשר המחטים מוחלפות בכלי מתכת עדינים שמגרים את נקודות הדיקור, הילד מרגיש זאת כדגדוג או ליטוף על פני העור, הם אינם מפחדים מהכלים ומתמסרים לטיפול ולריפוי שלהם .

אני משיגה בעזרת השימוש בשיטה תוצאות קליניות טובות מאוד.

 

אפשר לחלק את דרכי התגובה של הילדים לדיקור במחטים לפי גילם:

 

• לרוב התינוקות עד גיל שנה וחצי בכלל לא אכפת, הם לא מרגישים את המחט ולכן גם לא מפחדים ממנה, הם לרוב בכלל לא שמים לב שהם נדקרו. 

 

• מגיל שנה וחצי ועד שלוש מרביתם בעלי דעות ורצונות משלהם ולא בקלות ניתן לדקור אותם, יהיה צורך להסיח את דעתם. חלקם ישתפו פעולה ובמידה והם מגלים את המחט היא לא תפריע להם, קורה שהם יגידו לי לדקור בעוד נקודה במקום נוסף- ואפילו יצביעו איפה הם מעוניינים לקבל דיקור. ויהיו את אלו שיגלו את המחט ויוציאו אותה מיד. המחטים נשארות בגיל הזה בתוך הגוף רק לדקה עד שתים.

 

• מגיל שלוש ואילך רוב הילדים משתפים פעולה כמעט מהרגע הראשון. מאחר והדיקור במחטים במרפאה שלי הוא לא שיטת הבחירה הראשונה הילד כבר למד לסמוך עלי ומאפשר לי לדקור אותו באם אני מרגישה צורך.

      בגילאים האלו הדיקור משרה עליהם תחושת רוגע, שחרור ואפילו צחוק. 

 

לטיפול בדיקור עם מחטים וגם בעזרת 'שונישין' יש השפעה מאד חזקה ומהירה על ילדים.